<h1>סמ"ג לאוין סימן של"ט</h1>
<h2>דף ז.</h2>
טמא שאכל את הקדש נחלקו בו בפרק אילו הן הלוקין (מכות י"ד ב') על אזהרתו ריש לקיש אמר בכל קדש לא תגע (ויקרא י"ב ד') אזהרה לאוכל, דבר שיש בו נטילת נשמה דומיא דביאת מקדש (שם), ור' יוחנן אמר תני ברדלא אתי טומאתו טומאתו ממטמא מקדש מה להלן הזהיר אף כאן הזהיר וב[מ]טמא מקדש כתיב אזהרה (במדבר ה' ג') ולא יטמאו את מחניהם, אבל אינו יכול למצוא אזהרה ממקרא שנאמר בפרשת אמור (ויקרא כ"ב ד') איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר, שהרי אותו מקרא דורשו במסכת מכות (שם) ובפרק הערל (יבמות ע"ד א') בתרומה, אזהרה שמענו עונש מניין דכתיב בפרשת אמור (ויקרא כ"ב ג') כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה, ובטומאת הגוף הכתוב מדבר כמו (שאומר) [שכתוב] בפרשת צו ונפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם וגומר ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה הנפש ההיא (עי' רמב"ם פסולי המוקדשין פי"ח הל' י"ג וכס"מ), עוד דרשו בפרק בית שמאי בזבחים (מ"ג ב') טומאתו טומאתו ממטמא מקדש מה להלן טומאת הגוף שנאמר (במדבר י"ט כ') איש אשר יטמא ולא יתחטא אף כאן [ב]טומאת הגוף ועוד עושה הוכחות אחרות, תניא בתורת כהנים (ברייתא דר"י פרק א' פסקא א') ומביאה בפרק קמא דיבמות (ז' א') דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמ(ו)ד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כיצד והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה (ויקרא ז' כ') והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו דכתיב בפרשת אמור (ויקרא כ"ב ג') כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' אלא יצאו ללמד על הכלל כולו ולומר מה שלמים מיוחדין קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית שאם אכלן בטומאת הגוף פטור, ותניא (תו"כ אמור פרשתא ד' הל' ו') אין לי אלא בדומה לשלמים שחייבין עליהן משום פיגול, הקומץ והלבונה וכיוצא בהן שאמרנו למעלה (ל"ת של"ז) שאין חייבים עליהם משום פגול מניין שחייבין עליהן משום טומאה, תלמוד לומר אל הקדשים אשר יקדישו לרבות את כולן (ע"פ יראים סי' מ"ו), ותניא (שם ה"ז) יכול מיד שהוקדשו יתחייבו עליהן משום טומאה תלמוד לומר יקרב, אמר רבי אליעזר וכי יש נוגע שהוא חייב אלא מה תלמוד לומר יקרב בהוכשר ליקרב הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתיריו אין לו מתירין משיקדשו בכלי שהוא מכשירו לאכילה האמורה בו, עוד שנינו במסכת מעילה פרק חטאת העוף (י' א') זה הכלל כל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא עד שיקריבו מתיריו וכל שאין לו מתירין כיון שקדשו בכלי חייבין עליו משום נותר וטמא ופיגול אין בו. עוד תניא בפרק הקומץ רבה (מנחות כ"ה ב') יכול יהיו חייבין עליו משום טומאה על בשר לפני זריקת דמים תלמוד לומר (ויקרא ז' י"ט—כ') כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל וגומר מי שהיתה לו שעת הכושר להיות ניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה מי שלא היתה לו שעת הכושר להיות ניתר לטהורים כגון לפני זריקות דמים אין חייבים עליו משום טומאה. שנינו בפרק השוחט והמעלה (זבחים ק"ו א') טמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור חייב, ואף על פי שרבי יוסי הגלילי חולק בדבר דברי הרבים עיקר.
<h2>דף עד.</h2>
טמא שאכל את הקדש נחלקו בו בפרק אילו הן הלוקין (מכות י"ד ב') על אזהרתו ריש לקיש אמר בכל קדש לא תגע (ויקרא י"ב ד') אזהרה לאוכל, דבר שיש בו נטילת נשמה דומיא דביאת מקדש (שם), ור' יוחנן אמר תני ברדלא אתי טומאתו טומאתו ממטמא מקדש מה להלן הזהיר אף כאן הזהיר וב[מ]טמא מקדש כתיב אזהרה (במדבר ה' ג') ולא יטמאו את מחניהם, אבל אינו יכול למצוא אזהרה ממקרא שנאמר בפרשת אמור (ויקרא כ"ב ד') איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר, שהרי אותו מקרא דורשו במסכת מכות (שם) ובפרק הערל (יבמות ע"ד א') בתרומה, אזהרה שמענו עונש מניין דכתיב בפרשת אמור (ויקרא כ"ב ג') כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה, ובטומאת הגוף הכתוב מדבר כמו (שאומר) [שכתוב] בפרשת צו ונפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם וגומר ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה הנפש ההיא (עי' רמב"ם פסולי המוקדשין פי"ח הל' י"ג וכס"מ), עוד דרשו בפרק בית שמאי בזבחים (מ"ג ב') טומאתו טומאתו ממטמא מקדש מה להלן טומאת הגוף שנאמר (במדבר י"ט כ') איש אשר יטמא ולא יתחטא אף כאן [ב]טומאת הגוף ועוד עושה הוכחות אחרות, תניא בתורת כהנים (ברייתא דר"י פרק א' פסקא א') ומביאה בפרק קמא דיבמות (ז' א') דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמ(ו)ד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כיצד והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה (ויקרא ז' כ') והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו דכתיב בפרשת אמור (ויקרא כ"ב ג') כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' אלא יצאו ללמד על הכלל כולו ולומר מה שלמים מיוחדין קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית שאם אכלן בטומאת הגוף פטור, ותניא (תו"כ אמור פרשתא ד' הל' ו') אין לי אלא בדומה לשלמים שחייבין עליהן משום פיגול, הקומץ והלבונה וכיוצא בהן שאמרנו למעלה (ל"ת של"ז) שאין חייבים עליהם משום פגול מניין שחייבין עליהן משום טומאה, תלמוד לומר אל הקדשים אשר יקדישו לרבות את כולן (ע"פ יראים סי' מ"ו), ותניא (שם ה"ז) יכול מיד שהוקדשו יתחייבו עליהן משום טומאה תלמוד לומר יקרב, אמר רבי אליעזר וכי יש נוגע שהוא חייב אלא מה תלמוד לומר יקרב בהוכשר ליקרב הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתיריו אין לו מתירין משיקדשו בכלי שהוא מכשירו לאכילה האמורה בו, עוד שנינו במסכת מעילה פרק חטאת העוף (י' א') זה הכלל כל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא עד שיקריבו מתיריו וכל שאין לו מתירין כיון שקדשו בכלי חייבין עליו משום נותר וטמא ופיגול אין בו. עוד תניא בפרק הקומץ רבה (מנחות כ"ה ב') יכול יהיו חייבין עליו משום טומאה על בשר לפני זריקת דמים תלמוד לומר (ויקרא ז' י"ט—כ') כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל וגומר מי שהיתה לו שעת הכושר להיות ניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה מי שלא היתה לו שעת הכושר להיות ניתר לטהורים כגון לפני זריקות דמים אין חייבים עליו משום טומאה. שנינו בפרק השוחט והמעלה (זבחים ק"ו א') טמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור חייב, ואף על פי שרבי יוסי הגלילי חולק בדבר דברי הרבים עיקר.
